קובודו - דרך כלי הנשק:תחום הקובודו (דרך כלי הנשק) או הקובוג'וטסו (אומנות כלי הנשק) התפתח במקביל להתפתחות אומנויות הלחימה ביד ריקה, והשלים אותן.
הקובודו התפתח בכל איזור אסיה, ובעיקר באי אוקינאווה (קבוצת איים הנמצאת בין יפן, סין והפיליפינים) ובסין. עפ"י המסורת שימשו שימשו כלי נשק אלה במקור ככלים חקלאיים: בתקופה הפיאודלית באוקינאווה נאסר על תושבי האי, שעסקו בעיקר בחקלאות ובדייג, להחזיק כלי נשק. אי לכך נאלצו תושבי האי להמציא שימושים קרביים לכלים החקלאיים שהיו תחת ידיהם ושמותר היה להם לשאת באופן חוקי, לצורכי הגנה עצמית. עם זאת, ישנן עדויות כי לפחות לחלק מהכלים היה שימוש קרבי לפני שהיה להם שימוש חקלאי
כלי הנשק המסורתיים העיקריים כוללים את הבו - המקל הארוך, הג'ו - המקל הקצר, הנונצ'קו - שני מוטות עץ המחוברים בחוט, הטונפה - האלה עם הידית, הסאי - הקילשון הקצר והקמה - החרמש הקצר.
אנו מלמדים את השימוש בכלי נשק אלה כמו גם את השימוש בקאטאנה - חרב הסמוראי שלא היתה כלי חקלאי, אך השימוש בה מהווה חלק בלתי נפרד מאומנות הלחימה שלנו.
תחום הקובודו נלמד בעיקר דרך קאטות ("תירגול פורמלי" - רצף של תנועות הגנה והתקפה המכוונות כנגד יריב דימיוני) ולאחר מכן לימוד האפליקציות (יישום התנועות) הנובעות מהן.
לימוד תחום הקובודו ותירגול האפליקציות הקרביות משרת מס' היבטים:
שליטה במרחב: עם כלי נשק יש למשתמש מרחב גדול יותר לעבודת הגנה והתקפה.
אורך תנועה: חלק מהתנועות עם כלי נשק דומות לתנועות ללא כלי הנשק, רק שהן יותר ארוכות.
מסורת: תחום הקובודו הוא חלק בלתי נפרד ממסורת אומנות הלחימה שלנו.
השלכה למציאות: חלק מהשימושים בכלי הנשק המסורתיים ניתן ליישום גם כיום בעזרת כלי נשק מאולתרים הנמצאים בסביבה המודרנית.
הנאה: ללא ספק לימוד תחום הקובודו אינו רק מעשיר את הידע אלא גם מהנה...
ג'ו קמה קאטאנה
